Home page The Occident and American Jewish Advocate Jews in the Civil War Jews in the Wild West History of Palestine The Occident Virtual Library

בס"ד

American Citrons

ב"ה בלטימארע יום ה' ה"י סיון תר"ז לפ"ק

ראיתי בספרו האקסידנט מחדש זה שכ"ה מנחם גאלדשמיט דעתו נוטה שלא רשאיו אנחנו ליקח האתרוגים מהווסטאינדיאס עד שבדק אותם איש חכם שבקי בסימניהם. תמה אני האיך אפשר לבדוק סימני האתרוג הלא כל הסימנים שהובאו במגן אברהם הם נלקחים מש"ת של רי' פאדווא ומדבריו של רי' פאדווא עצמו נראה שכל הסימנים אינם מובהקים ואין בידינו לפסול עד שידוע לנו בודאי שמורכבים הם אבל בלא זה ניזל בתר רובא ורוב האתרוגים אינם מורכבים. ואני דברתי עם כמה אנשים הדרים במדינה הלז וכולן כאחד עונין ואומרים שגדלים ביערות כמו אלני סרק אשר לא בא שם אדם לחרוש ולנטוע אותם. ומפני מה יטריחו אנשי ארץ להרכיב אותם. ומפני מה יטריחו אנשי ארץ להרכיב אותם. הלא יתנו אותם לכל שואל בחנם? והטעם שהאתרוגים האלה לא נראין כמו האתרוגים במדינת אשכנז הוא טעם חלוש ונפסד. כי כבר כתב החכם צבי בש"ת שלו דבכל הפירות כמו אתרוגים ותפוחין יש מהן ארוכות ויש מהן עגולות השפוט נשפוט בעבור זה שהאחד מהן מורכב? הוא ודאי לא.—על כן מעמדי אעמוד שלא נוכל לפסול האתרוגים הללו עד שידוע לנו ודאי שהן מורכבין והסימנים אינם מעלים ואינם מורידים. ובזה אשים קנצי למילין השומע ישמע והחדל יחדול: הק' אברהם רייס:

ב"ה נוא יארק יום ויו עש"ק פ' בהעלותך תר"ז לפ"ק

תמה תמה אקרא על הגהתו אשר כתב אודוה האתרוגים הגדילים בהווסטאינדיאס ובודאי הגהתו צריך הגהה כי בכלל דברי דבריו כי כתב כי לא חתומים וסתומים דברי הרב מ' אברהם רייס אלא נכוחים לנפש כל מבין. גם אני ידעתי זאת ובר בי רב דחד יומא יודע זאת שהם נכוחים לנפש כל מבין אבל הם אינם נכוחים לנפש המון העם במדינה הזאת אשר רובם אינם בני תורה ובודאי הם יטעו בדבריו ויקחו אותם מכל איש ואיש אשר יביאו אותם מהווסטאינדיאס בלי להראותם לחכם אשר הוא בקי בסימניהם וכבר אמרו חז"ל חכמים הזהרו בדבריכם. ולכן כתבתי שאני אפרש את דבריו הסתומים בעיני ההמון (לא בנפש כל מבין) שדעתו לאחר שבדקו אותם אנשים חכמים שבקיאין בסימניהם או שקנו אותם מאנשים יראי אלהים שהם מוכרין אותם בחזקת כשרות. ועכשיו אני שואל מה תקן בהגהתו? ומה שכתב שתוכן דבריו של ר' אברהם המה נגד מי שאומר שכל האתרוגים הגדילים בהווסטאינדיאס שהמה פסולין לחלוטין וגו' אני מעולם לא שמעתי שיש אנשים במדינה הזאת שיאמרו הכי אבל ראיתי שאלה ותשובה מהגאון מה' יעקב עטלינג שהוא אב"ר בק"ק אלטונא שהוא רצה לפסול האתרוגים הגדילים באמיריקא מפני שהמדינה הזאת היא תחת כפות רגלי אנשי אורופא וא"כ אין זה דרך גדילותם ואנו צריכים ליטול האתרוג דרך גדילותו. אבל בטלו דבריו שא"כ יהיו האתרוגים הגדילים בארצות אורופא ג"כ אסורים לאנשי אמיריקא הואל שאינם יכולים ליקח אותם דרך גדילותם. א"כ הגהתו דמר היה ללא צורך. כי אף אם אודה לו שיש אנשים שרצו לפסול כל האתרוגים שזכרנו לחלוטין. אני כתבתי שהמה כשרים לאחר שבדקו אותם ונמצאו שאינם מורכבין. אבל החלוק בין אתרוגי אורופא ואמיריקא לפי דעתי הוא זה שאתרוגי אורופא רובם אינם מורכבין ולכן אם לא הראה אותם לחכם מותר לברך עליהם בדעביד כי אזלינן בתר רובא. אבל אלה הגדילים בהווסטאינדיאס הרבה מהם המה מורכבין ולכן בסתמא אסור לברך עליהם אם לא בדקו אותם: כ"ד ידידו בלונ"ח ה"ק מנחם בן כ"ה ליב זלל"ה גאלדשמיט:

Note by the Editor.—In addition to the above two letters, we have received another from Mr. Isaac H. Levy, of Cincinnati, who contends that having examined during seven years more than five hundred, he had found on them all the signs of grafted fruit (citron on lemon stock), and consequently not the true citron. But one of the signs which he professes to have discovered that they contain a substance analogous to lemon juice, and that they have a thin rind, we can contradict from our own experience; we have opened a large quantity, and have uniformly found them to be thick-skinned and dry, and after preserving them they had all the appearance of the imported Italian article, the preserved citron of commerce. We do not profess to be able to decide the question where so many doctors disagree; but so far as our private judgment goes, and if we are correctly informed, we must say that the West India citrons are grown on the original stock, and have neither taste, smell, nor appearance of orange or lemon. We do not wish to stifle inquiry on any subject; but we really think that Dr. Lilienthal (through whom the contest first arose), Mr. Goldsmith, Mr. Kursheedt, Mr. Rice, and Mr. Levy may elucidate the subject better by private correspondence than public communications.