|
אשת חיל אשר יראת ה׳ אוצרה בת גדולי היחס מרת אמי
איסטריליא מילדולה נב״ת
והיתה מנוחתה כבוד ביום א׳ כ׳ תמוז שנת אשה ירא״ת ה׳
היא תתהלל
אריד בשיחי ואהימה בן מר ונאנח
דוד מילדולה ב״הרב מ״ו רפאל זצ״ל
אוי לי! לאם אבכה אויה!
נפשי אליה הומיה
כי עלה מות בצדיה
מתוך ארץ מאפליה
הקדיר כוכב הסתיר עדיה
אך בשמי רום תאיר יפיה
אם הבנים הוד הקריה
ארחות ביתה היא צופיה
לרעבים פרס מחיה
שמרה דת עם תושיה
וביראת אל נפשה חיה
מכל עשר רק זה פריה
ארץ חיים תנחה יה
עד למועד כעת חיה׃
EPITAPH
To the memory of the deeply-lamented and
much-esteemed
(whose heart was perfect with the L/rd)
STELLA
Widow of the late Chief Rabbi
The Rev. Dr. Raphael Meldola,
By her disconsolate son,
David Meldola
Rendered into English verse by Sampson Samuel, Esq.
Alas! For a dear Mother’s loss
I sigh—
Dismay and sorrow agitate my sou;
Death lies in wait, his shafts unerring fly,
From their dark covert reach their destined goal.
Stella! Bright star! Whose pure
and holy light
Serenely beamed on earth, with rays divine,
What though no more they gladden mortal sight,
Yet now, with Heaven’s enduring brightness shine!
Mother! Thy children and thy
people’s pride!
Whose wisdom guided us in early youth,
Thy liberal hand the claims of want supplied,
Thy heart was steadfast in the Law of Truth!
Well hast thou laboured in this
vale of strife,
That treasure gained, no change can e’er destroy;
Thy God vouchsafes to thee eternal life,
To dwell in regions of unfading joy!
|
